יום ראשון, 27 ביוני 2021

רטוריקה מגונה ולוגיקה מסולפת

 

 ד"ר דוד שחר

רטוריקה מגונה ולוגיקה מסולפת או "הפוך על הפוך" על פי המחזה "עננים" מאת אריסטופאנס   משל ונמשל

 

יכולתם של מתחסדים וצבועים למיניהם להעמיד פנים ולמצוא צידוקים לכל טעות או עוולה שהם אחראים להן, יכולה להדהים כל פעם מחדש

 

איך יימלט אב מחובות כבדים שלתוכם שקע בגלל בנו רודף התענוגות והבזבזן? במחזה "עננים" שכתב המשורר והמחזאי היווני אריסטופאנס (אתונה, 386-446 לפסה"נ) מסופר כיצד רוקם האב תכנית לשכנע את בנו ללמוד לוגיקה ורטוריקה בבית ספרו של סוקרטס, כדי שידע כיצד ללהטט בלשונו וכיצד להפוך טענה נחותה לטענה ניצחת, על מנת לרמות את נושיו ולהשתמט מתשלום חובותיו, ולא לתת על כך את הדין.

לפי מחזהו של אריסטופאנס, בבית ספרו של סוקרטס "מלמדים – אם משלמים להם – איך לנצח בטיעונים צודקים או לא צודקים". מדובר ברטוריקה מגונה ובלוגיקה מסולפת, שבאמצעותן עושים שימוש במה שמוגדר במחזה "הטיעון הנפסד". הטיעון הנפסד הוא זה שבעזרתו יוכל הרטוריקן "לדעת לטעון נגד כל טענה צודקת", "לראות את המגונה כהגון ואת ההגון כמגונה" ו-"לטעון טענות מנוגדות לצדק ולנצח כל יריב שיתקל בו, גם אם יגן על מעשה נבלה". לפנינו אפוא רטוריקה מגונה ולוגיקה מסולפת שאינן נרתעות ממעשי עוולה, מפנות עורף לערכים של יושר, הגינות וצדק, והופכות אותם לקורבן אפשרי של תכסיסי עורמה ורמאות.

הבן מתקבל לבית ספרו של סוקרטס ומסיים את לימודיו בהצלחה. בעזרת טיעונים נפסדים ההופכים כל דבר רע לטוב הוא פועל נגד נושיו של אביו ומצליח לחלצו מלחציהם ולא לשלם להם את המגיע להם. דא עקא, הבן מסיים את לימודיו בצורה כה "מושלמת", שכאשר פורצים חילוקי דעות ביניהם, הוא מכה את אביו מכות נאמנות ואף מצדיק את מכותיו. בהתאם לתורה שלמד כיצד להיעזר ולהשתמש בכל טיעון – גם השפל ביותר – הוא טוען שאביו היכה אותו בילדותו מתוך אהבה, דאגה ורצון טוב ולכן גם לו מותר לעשות כך לאביו, ואף גם לאימו, כאשר הם עושים טעות, ובכלל – זקנים עושים טעויות מרובות מילדים. כך על פי דבריו לאביו: "אמור לי, האם לא מוצדק שגם אני כמוך אגלה רצון טוב ואכה אותך – היות שזה פירוש רצון טוב? היתכן שלגופך תהיה חסינות ממכות ולגופי לא? גם אני נולדתי איש חופשי. יבכו הילדים, מדוע לא האב? תאמר שזה הנוהג השמור לילדים, ואענה שהזקנים שרויים בילדות שניה. ראוי יותר שהזקנים, ולא הצעירים, ייללו, שכן מוצדק פחות שהם יעשו טעויות".

*

מה המוצא במחזה "עננים" מרטוריקה מגונה ולוגיקה מסולפת? כאשר זה מול זה עומדים הטיעון המוצדק המייצג את האמת וההגינות, וכנגדו הטיעון המוטעה המייצג את החופש לשקר ולפעול נגד ערכי הצדק, מבין האב בסופו של דבר שמוטב לשוב ולכבד את ההגינות. ברם, באופן אירוני תולה האב את האשם בסרבנותו ובמריו של בנו ב-...חינוך, שוכח שמדובר הוא בחינוך על פי הזמנתו שלו-עצמו, ובעזרת עבדו מעלה באש את בית ספרו של סוקרטס.

מוסר השכל: מבחנו של רטוריקן טוב הוא ביכולתו להפוך טיעונים חלשים לחזקים וצודקים. אך האם נכון להשלים עם לוגיקה מסולפת המבקשת להשתמש  בכל טיעון, גם השפל ביותר בכדי לא לעשות את הדבר הנכון? מחזהו של אריסטופאנס "עננים" משיב על כך בשלילה ויכול ללמד שכמו מראה העננים בשמים, הסרוגים זה בתוך זה, וכמו גם ההשתנות המהירה שלהם, כך גם הלשון עלולה להפוך לעננים של מלים, המסוגלים באופן שרירותי וזדוני להפיק רווחים ולשרת אינטרסים שונים. כך, ניצול השפה באופן צבוע ופוגעני  המערב בין מציאות לבדיה ובין ממשות להתחזות עלול גם ליצור בנקל תרבות פוליטית של הולכת שולל והוויה של כזב.