ד"ר דוד שחר
ביקורת סאטירית של
המשורר איגנצי קרסיצקי על הפוליטיקה והשלטון
(רשומה זו היא המשך
לסדרה של רשומות שפורסמו בבלוג, והדנות בביקורת של סופרים ומשוררים על השלטון
והממסד השלטוני: "הצעה לשיעור פתיחה באזרחות: עיון ודיון בשיר 'טמבל' מאת
ולדימיר ויסוצקי", יולי 2013; "הצעת העשרה להוראה בנושא שלטון
החוק: עיון ודיון בסיפורו של פרנץ קפקא 'לפני החוק'", מאי 2014; "הסאטירה
כאמצעי ביקורת על הממסד השלטוני – עיון ודיון במשל 'השר' מאת קרילוב",
מרץ 2015; "'הנה משום מה, לעולם לעולם לא אהיה לשליט'" – שיר מחאה של
ולימיר חלבניקוב נגד השלטון והשליטים", נובמבר 2015)
"שלטון"
הוא אחד מהיסודות ההכרחיים לקיומה של מדינה. ולשם תיפקודו בניהול המדינה השלטון
מעצם מהותו נזקק לעוצמה ולסמכות ומחזיק בידיו כוח רב. בגלל הכוח הרב שבידיו
והשימוש שהוא עושה בכוח הכפייה, השלטון הוא מושא לביקורת מסוגים שונים. ביסודה של
ביקורת זו, החשש שהעוצמה הרבה שבידיו תנוצל לרעה. תכליתה של ביקורת זו היא להביא
לשיפור איכות התפקוד של השלטון על מנת שיפעל באופן חוקי ומתוך אחריות על מעשיו
ופעולותיו, ויפעל גם באופן מקצועי ומתוך הקפדה על יעילות ושאיפה להשגת התוצאות
הטובות ביותר עבור המדינה ואזרחיה.
מי ראוי לשלוט
ולהנהיג? מהו "השלטון הראוי"? מנקודת המבט הדמוקרטית, שלטון ראוי הוא זה
הרואה בטובת העם ערך עליון ורואה עצמו כמי שנועד לקדם את טובת הרבים על פי אמות
מידה של צדק. היפוכה של גישה זו בגישה המקיאווליסטית שאינה רואה את טובת העם בגדר
מטרה עבור השלטון, אלא אמצעי מניפולטיבי בידי השלטון לדעת ולתפעל בערמומיות בעתות
שונות ובדרכים שונות.
בעיה המרכזית ביחס
לשלטון ותיפקודו באופן אחראי, מקצועי ויעיל, הינה לעתים חוסר המודעות של נבחרי
הציבור המחזיקים במוסרות השלטון ושל נושאי המשרות הבכירים כי תפקידם הוא לשרת את
הציבור ביעילות, בהגינות ובלוא משוא פנים ולא לדאוג לענייניהם החומריים או התדמיתיים
בעדיפות ראשונה – מה שעשוי להביא לשמירת אמון הציבור בנבחריו ולחיזוק שיתוף הפעולה
של האזרחים עם השלטון.
כאמור, בגלל הכוח הרב
המצוי בידיו של השלטון ואמצעי הכפייה המצויים בידיו, השלטון הוא מושא לביקורת
מסוגים שונים. ביקורת זו נובעת מתוך הציפייה הבסיסית של כל אזרח ואזרח ביחס לשלטון
במדינה שיהיה איכותי, אמין, אחראי ואכפתי ויפעל בתבונה לפעולה נכונה למען המדינה
ואזרחיה. ביקורת זו נובעת גם מתוך החשש שהשלטון מנצל את כוחו לרעה.
אחת הדרכים לביקורת
הממסד השלטוני היא באמצעות יצירות ספרות שמטרתן להתריס כנגד השלטון והשליטים.
ביקורת על הממסד השלטוני באמצעות שירה היא ביטוי ייחודי לכך. למשוררים יש לעתים
מעמד החורג מהמרחב האמנותי-פואטי, והם תופסים את ייעודם לא רק כמשפיעים בתחום
התרבותי-אסתטי, אלא גם כמייצגים של ערכים לאומיים וחברתיים, ומבקשים להעמיד על סדר
היום של המודעות את עניינו של הכלל ולפעול בכתיבתם האישית כשליחי ציבור.
ביטוי ייחודי לסוגה
ספרותית שמטרתה להתריס כנגד השלטון והשליטים היא הסאטירה. הסאטירה היא סוגה
ספרותית או צורת כתיבה השמה ללעג מגרעות שונות באדם יחיד, בקבוצה או בחברה כולה,
על ידי הצגתן בהגזמה, באור מגוחך, אירוני או סרקסטי. הסאטירה עוסקת בבעיות
המעסיקות את החברה ואת הציבור, חושפת את המציאות החברתית והפוליטית באור נלעג
ומגוחך, יוצאת כנגד תופעות כמו שחיתות,רדיפת בצע, מוסר לקוי וחוסר יעילות. לרוב,
שימוש בסאטירה מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא ביקורת באמצעים קומיים. לעתים, כך
מסתבר, המרחק בין הסאטירה למציאות אינו רב.
כדוגמה לביקורת
סאטירית נביא כאן את המשל "השור – השר", של הסופר, המשורר והסאטיריקן
איגנצי קרסיצקי (1801-1735), שהיה בין סופריה הידועים של פולין בדור ההשכלה וניחן
בחוש הסתכלות שנון ומעמיק, ובסגנון נמרץ, בהיר וחינני.
השור – השר / איגנצי קרסיצקי
עת היה השור לשר
ובתבונה שלט,
אמנם בעצלתיים, אך
נהג כדת.
המלך באטיות מאס בסוף.
ואת מקום השר מסר ללץ
– הקוף.
שבעו תחלה נחת החצר
והעדר,
אך חיש גז כל גיל –
לא היה כל סדר!
צחק גביר, צחק שר –
בכה עם בשער,
עת באו מים עד נפש,
וגבר הצער.
אז שוב סולק הקוף –
ולמרבית הטעם
נוכל שבנוכלים: שועל
הובא הפעם.
אך לא ארך זמנם של שר
נוכל ולץ –
ויהי השור לשר,
ולצרות בא קץ.
(מתוך: אברהם
שלונסקי, לאה גולדברג (עורכים) שירת רוסיה, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1942, עמ' 19)
לפנינו כאן משל שהוא
במובהק סאטירה פוליטית המבקרת את השלטון, שבאמצעות מינויים פוליטיים שלא על בסיס
שיקולים ענייניים, מועל בחובת הנאמנות כלפי הציבור ופוגע בתיפקוד התקין והיעיל של
הרשות השלטונית ובאמון הציבור. מצד אחר, הסאטירה הזו מעבירה במקביל את המסר שמינוי ראוי ("השור"),
על בסיס כישורים והתאמה לתפקיד משרת את טובת הציבור והמדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה