יום זיכרון לאומי חדש: יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן

יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן: יום זיכרון לאומי חדש/ ד"ר דוד שחר

העם היהודי מצווה על הזיכרון. המסורת היהודית מעמידה את הצו "זכור!" כמצווה דתית, וחובת הזיכרון חלה הן על הציבור היהודי בכללותו והן על כל יהודי כפרט. הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי מתייחס לאירועים ולדמויות מרכזיות שעיצבו אירועים אלה. דרך התייחסות זו יוצרת זהות משותפת וגורל משותף והדברים באים לידי ביטוי במורשת היהודית ובחגי ישראל ומועדיו.

בצד הזיכרון הקולקטיבי המסורתי, פעלה מדינת ישראל מאז הקמתה לטיפוח זיכרון משותף וזהות משותפת לכלל תושביה היהודיים, על ידי מתן משמעות מכוננת לאירועים היסטוריים מסוימים, הנצחתם והפיכתם לסמלים המרכיבים את המורשת ההיסטורית הלאומית. כך, מתוך המשמעות שביקשה מדינת ישראל לתת לזיכרון השואה ולזכרם של חללי מערכות ישראל וקורבנות הטרור, וכן לפועלם ולתפקידם ההיסטורי של אישים מרכזיים בחיי העם והמדינה, הפכה ההנצחה גורם מרכזי בתרבותה של החברה הישראלית ובגיבוש זהותה כמדינה יהודית.

נדבך נוסף בטיפוחו של זיכרון משותף וזהות משותפת לחברה הישראלית נקבע בחקיקת החוק לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן בחודש יוני 2014. חוק זה קבע יום זיכרון לאומי חדש שחל ב-30 בנובמבר, במטרה לציין את היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן. התאריך 30 בנובמבר נקבע בסמיכות סמלית לתאריך 29 (כ"ט) בנובמבר, יום החלטת החלוקה בעצרת האו"ם בשנת 1947.   

חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד – 2014

יום ציון – יהודי ארצות ערב ואיראן

1.(א)מדי שנה ביום 30 בנובמבר, יקוים יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן:

ביום זה –

(1) השר לאזרחים ותיקים יורה על קיום טקס מרכזי לפתיחתו;

(2) שר החינוך יעודד פעילות חינוכית בקשר ליום האמור;

(3) שר החוץ יורה על קיום פעילויות, לרבות באמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ, להגברת המודעות הבין-לאומית בקשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן ולזכויותיהם לפיצוי; בפסקה זו, "פליט יהודי יוצא ארצות ערב ואיראן" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, התש"ע-2010.

(ב)חל 30 בנובמבר ביום שישי או שבת, יקוים היום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן ביום חמישי שלפניו.

דיון בכנסת

2. הכנסת תקיים דיון מיוחד ביום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן; הדיון יתקיים במועד האמור בסעיף 1 או במועד סמוך לו.

ביצוע

3. השר לאזרחים ותיקים ממונה על ביצוע חוק זה.

בדברי ההסבר להצעת החוק שהוגשה לכנסת בחודש ינואר 2014 הוצגו הנימוקים להצעה לקבוע יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן:

"במהלך תקופת הגלות הארוכה, חוו יהודי מדינות ערב פרעות רבות. העולם הערבי הגיב בחריפות רבה להתחזקות התנועה היהודית לאומית והציונות ערב הקמת מדינת ישראל. התנגדות זו התבטאה בפגיעה קשה ואכזרית ביהודים והתגברות הפרעות בהם. צווים רשמיים וחוקים שנחקקו על ידי המשטרים במדינות ערב מנעו מהיהודים זכויות אדם וזכויות אזרח, הפקיעו את רכושם, נטלו מהם את אזרחותם ומנעו מהם אפשרות של פרנסה וקיום. במקרים רבים נפלו היהודים קורבן לרצח, מעצר שווא וכליאה על לא עוול בכפם, עינויים וגירושים. בין השנים 1972-1947 כ-856 אלף יהודים מארצות ערב נאלצו לעקור חסרי כל ולהפוך לפליטים.

לפיכך מוצע לקבוע את ל' (30) בנובמבר יום בו יצוינו זכויות הפליטים היהודים יוצאי מדינות ערב. המועד נבחר מהסיבה הבאה: למחרת קבלת החלטת החלוקה בעצרת האו"ם ביום כ"ט (29) בנובמבר, החלו מדינות ערב, באופן יזום, לתקוף את הקהילות היהודיות שבמדינותיהן במטרה למנוע את הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

סיפור גירושם חייב להילמד בבתי הספר ולהיות מוכר לאזרחי ישראל. כאשר מדברים על הסכם שלום, צעד ראשון וחשוב מצד העולם הערבי צריך להיות קבלת אחריות על מה שנעשה לקהילות יהודיות עתיקות אלה. החוק הזה יבטיח שהישראלים ידעו ויזכרו את הפרק הטרגי בהיסטוריה היהודית, במיוחד בשלב בו רבים מאלה שסבלו על גופם כבר אינם בין החיים".

המשרד הממונה על ביצוע חוק זה הוא המשרד לאזרחים ותיקים. בדף מסרים שהפיץ צוינה מטרתו העיקרית של החוק - להביא לתיקונו של עוול היסטורי בן עשרות שנים של דחיקת יהודי המזרח מהשיח הציוני, והוסבר:

"כעם חפץ חיים, חובתנו לטפח את המורשת הלאומית השלמה שלנו – על סיפורה המזרחי ועל סיפורה המערבי...המדינה למעשה מודה בהדרת יהודי המזרח מהקאנון ההיסטורי החברתי בישראל ומבקשת לערוך תיקון...כולנו למדנו על הפוגרומים בקישינב ובקיילצה. כולנו למדנו על תחום המושב וסיפור נדידת היהודים ממזרחה למערבה של אירופה, כולנו הכרנו את סיפורן של הקהילות ואת סיפור הזוועות ובמקביל את סיפור עלייתה ונפילתה של יהדות גרמניה. מעולם לא שמענו על הנרטיב המזרחי של סיפור היהודים".

אין ספק, לחוק זה עשויה להיות חשיבות רבה בתיקון עוול היסטורי בתחומי ההנצחה והזיכרון, אבל דא עקא שגם בדברי ההסבר שהוצגו לכנסת בהצעת החוק,וגם בנוסח החוק גופו, ההתמקדות היא ב"יציאה" וב"גירוש" של היהודים מארצות ערב ומאיראן, בהגדרתם כפליטים ובאימוץ תפיסה היסטוריוגרפית הרואה את תולדותיהם כהיסטוריה של רדיפות ופרעות, ובניגוד למקרים של חלק מהם שלא הגיעו כפליטים אלא מתוך מניעים ציוניים.

זאת ועוד, לא נעדרת מן החוק גם מטרה פוליטית. אחד מן הסעיפים בחוק קובע שביום הציון ליציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, יערכו גם פעילויות "להגברת המודעות הבינלאומית לסבלם של הפליטים היהודיים ולזכויותיהם לפיצוי". המאבק על מתן פיצוי חומרי ליהודי ערב קשור למאבק הפלסטינים לזכות השיבה ולקבלת פיצוי בגין עזיבתם או גירושם מהארץ במלחמת העצמאות. הפעילויות שמקדמת המדינה להעלאת המודעות בנושא מטרתן להעלות לסדר היום את המושג "פליטים יהודים" כמקבילה לפליטים הפלסטינים, וזאת כדי לוודא שבמשא ומתן עתידי בין ישראל לרשות הפלסטינית גם יהודי מדינות ערב שנעקרו מבתיהם יפוצו. המשמעות הפוליטית המקבלת ביטוי בחוק עלולה ליצור את הרושם שאולי במטרות פוליטיות נעוצה תכליתו העיקרית של החוק ולא במטרות ערכיות של הנצחה וזיכרון וחיזוק זהותה הלאומית היהודית של החברה הישראלית.

על מנת שהחוק ימלא תפקיד ערכי חשוב בתחומי ההנצחה והזיכרון מן הראוי שישמש אמצעי לקדם ולבסס את ההכרה של מדינת ישראל בהיסטוריה של יהודי ארצות ערב והאסלאם ובחלקה בסיפור היהודי-ציוני. על פי מה שנקבע בחוק, שלושה משרדי ממשלה וגם הכנסת אמורים לקיים פעילויות שונות וטקסים לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. זו עשויה להיות שעת כושר טובה למתן ביטוי נרחב ומגוון לתולדותיהם ולמורשתם של יהודי ארצות האסלאם, ליצירתם התרבותית, חייהם החברתיים, השפעתם על הסביבה  המוסלמית ויחסי הגומלין ושיתופי הפעולה בינם לבין שכניהם. יותר מאלף שנות תרבות יהודית בארצות האסלאם ראויות לקבל מקום חשוב בתודעתה ובזהותה של החברה הישראלית.