מי ומי בשירות הפטריוטיות בישראל

מי ומי בשירות הפטריוטיות בישראל ? / ד"ר שרה זמיר

מהי פטריוטיות?

מקורה של המילה פטריוטיות הוא במילה היוונית העתיקה "פאטר" (Pater) שמשמעותה אב והיא מבטאת רגש הדומה לנאמנות להורה; משורש זה נגזרה המילה הלטינית "פאטריה" (Patria) שמובנה מולדת (בר טל ובן עמוס, 2004). רעיון הנאמנות להורה מצוי בהתאמה במילה האנגלית  motherlandאלא שהפעם הנאמנות מופנית כלפי  ההורה הנקבית בדומה לרגש ולקרבה כלפי שפת האם (mother tongue).

ההגדרה מילונית השגורה למונח פטריוטיזם היא "נאמנות ומסירות לארץ המולדת" (אבן שושן, 2003).  על פי בר טל ובן עמוס (2004) פטריוטיזם פירושו זיקה הנוצרת בין הפרט, הלאום אליו הוא משתייך והארץ בה הוא מתגורר.

היחס אל המונח פטריוטיזם נחשב דואלי במידה רבה: מחד גיסא, מעשים פטריוטים הוכרו כראויים לשבח בקבוצת הלאום; מאידך גיסא הפטריוטיזם נתפס לעיתים גם כשורש כל רע  כדעה המיוחסת למשורר ולמסאי סמיואל ג'ונסון (1709-1784)  כי "הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון שלל הנבל". כך  בכתביו של טולסטוי (2008, תרגום לעברית)המזהה את הפטריוטיות כמקור הרע. לדידו, באמצעות תכנות רגשי, משתלטת הנהגת המדינה על האדם ומגייסת אותו לפעולה על פי צרכיהבמטרה להפוך אותו נאמן באופן טוטלי לאדוניו, ופראי וברוטלי כלפי ה"אחר" הזר.

מחקרם של שץ וסטאוב (1997Schatz Staub, ) עונה על פשר היחס הדואלי אל ערך הפטריוטיזם כאשר הוא עורך הבחנה בין פטריוטיזם עיוור פטריוטיזם קונסטרוקטיבי. מחקרם העלה כי ניתן להבחין בין פטריוטים עיוורים התומכים במדינתם ועמם ללא תנאי גם כאשר הללו מתווים מדיניות פוגענית כלפי ה"אחר" לבין פטריוטים קונסטרוקטיביים התומכים באומתם אך גם מכבדים את זכויות האחר ושומרים עליהן.

בהקשר למדינות במסגרתן מתקיימים מיעוטים יכול להתקיים דגם "הפטריוטיזם הרומנטי" (ג'אמל, 2004) שמקורו בדיסוננס הקוגניטיבי שבין הזיקה השורשית לארץ ולאדמה לבין תחושת הניכור והחשדנות כלפי המדינה לצד טיפוח המורשת הלאומית הפלסתינית ותרבותה.  ע"פ ג'מאל (2004) מושא ההזדהות העיקרי של הפלסתינים בישראל הוא המקום בלבד ולכן הקשר הרגשי לאדמה הפך למרכיב מרכזי בהווייתם.

חינוך  וסוציאליזציה בשירות הפטריוטיזם

כבר מילדות ניזון האדם מתכנים פטריוטיים: במערכת החינוך, על שלביה השונים, נתקל המתחנך במסרים פטריוטיים השזורים בתכניות לימודים, ספרי לימוד, טקסים וטיולים. כך מוצא עצמו האזרח, הצעיר כבוגר, מתאהב במולדתו ובמורשתה בתהליך המגע (attachment) בו הפרט אוהב את הקרוב והמוכר לו הגורם לו תחושות ביטחון ושייכות (Dean, 1973).

מערכת החינוך נוטלת על עצמה את תפקיד גיבוש הזהות הקולקטיבית, לצד הזהות האישית (עירם ומסלובטי, 2002). דיסציפלינות שונות, כהיסטוריה, ספרות, גיאוגרפיה ותנ"ך  הם מקורות לבניית ה"אני קיבוצי-לאומי" וליצירת הזיקה בין האזרח למולדתו.

תכניות הלימוד בישראל של שנות ה- 50 וה- 60 למגזר היהודי בישראל  מלמדות על מגמה ברורה לחנך לאורו של ערך הפטריוטיזם. כך לדוגמא, הסופרים והמשוררים במקראות לספרות "אלומות", לכיתות ז', ח,' והנרטיבים הלאומיים הנכללים בהן, מצטיירים כמגויסים להבניית זהות קולקטיבית עבור ילדי הארץ וילדי המהגרים.

הטקסטים עושים שימוש במיתוסים - מעין מודלים שעל-פיהם נדרש הפרט לחשוב ולהתנהג, לחיות ולמות. הטקסטים, בעיקרם, מייצגים נרטיבים אידיאולוגים חלקם גלויים ומוצהרים וחלקם חבויים (בסב-טקסט). 

מניתוח התוכן, עולים ארבעה נרטיבים אידיאולוגיים מרכזיים:  האחד: מעטים מול רבים. לדוגמא, "מחיי יוסף טרומפלדור". השני: נרטיב הקורבן (היהודי).  לדוגמא, "על השחיטה", מאת ח.נ. ביאליק  השלישי: זכותו של הקולקטיב על הפרט. לדוגמא, שופמן "שלו נעליכם" , נ. אלתרמן, "מגש הכסף" והרביעי והמהותי מכולם: אדמת ארץ ישראל – השיבה וההתיישבות. לדוגמא, יעקב כהן, "אנו שרים ועולים"; שלונסקי, "מול הישימון, ש. טשרניחובסקי, צדקתם הבונים הצעירים" (זמיר, 2006).

הזיקה לארץ ישראל היא אחד מעולמות התוכן הברורים והמגובשים ביותר בזהות הקולקטיבית הציונית ויש לה נגיעה ברורה גם לנרטיבים האידיאולוגיים האחרים. אמנם העם היהודי חי מאות שנים ללא טריטוריה משלו, אולם כל השנים האלה נכחה ארץ-ישראל בתודעתו של כל-יהודי באופן מופשט כזיכרון קולקטיבי, מושא לדימויים וכמקום האולטימטיבי לקיומן של המצוות (יער ושביט, 2001).

מטרתם של ארבעת הנרטיבים האידיאולוגים האלה הינה לעצב את זהותו של הפרט בהתאמה לזהותה של החברה הקולטת, לתת לגיטימציה לסדר החברתי הנקבע על-ידי מנהיגיה ולהוביל את מונהגיה לחשיבה ופעולה בהתאמה לאידיאולוגיה של הקבוצה השלטת.

המגמה חינוך פטריוטי נשמרת גם במקצועות לימוד נוספים בתכנית הלימודים לבית הספר היסודי (1954/5). כך לדוגמא, בין מטרות הוראת התנ"ך, נכללת המטרה "לנטוע בליבם (של התלמידים) אהבה למולדת...ואהבה לעמנו". בין מטרות הוראת הלשון, נכללת המטרה "לטפח את הנאמנות ללשון העברית...ולהשלטתה בעם כולו", ובין מטרות הוראת המולדת, נכללת המטרה "לפתח נאמנות למדינה ונכונות להגן עליה בכל נפשם ומאודם" (דרור, 2004).

גם מקצועות לימוד נוספים, כדוגמת ציור, מוסיקה וחקלאות (מקצועות ההולכים וכלים מתוכה של  מערכת החינוך הישראלית), כללו היבטים ערכיים-לאומיים בהתאמה לתפיסתו של שר החינוך דאז, בן-ציון דינור שצידד ב"צורך שתכנית הלימודים תהא נתפסת כאחדות רוחנית אחת, כמערכת מאורגנת של נכסי יסוד רוחניים של מורשת האומה, שהוטל על המורים, שומרי המדינה, למסור לדור הגדל" (שם, עמ' 141).

אף לטיולי בית הספר בישראל שמור מקום של כבוד בהבניית הפטריוטיזם: על-פי שחר (2003),  הטיול נתפס ככלי חינוכי המסייע להקניה ולהפנמה של ערך אהבת המולדת. הטיול מייצג את רוח התחייה הלאומית, מפגיש את התלמידים עם סמלים מוחשיים מן העבר ומקשרם לנוכחות היהודית בארץ-ישראל. הטיול החינוכי יוצר מפגש חוויתי של התלמיד עם שורשיו ובתוך כך ממלא תפקיד חשוב ביצירתו של זיכרון קולקטיבי המדגיש את הקשר בין העם והארץ ובין הארץ, בעבר ובהווה.

יש בכוחם של הטיולים גם לעורר  הזדהות עם מעשי גבורה והקרבה: כך לדוגמא, הטיולים למודיעין הוו מפגש חוויתי עם זיכרם של המכבים וביקור בתל-חי העצים את חווית ההזדהות עם יוסף טרומפלדור וחיזק, כך נטו להאמין, את ה"רוח הלאומית" והנאמנות הלאומית.

בנוסף, אף לטקסים הבית ספרייםנודעת חשיבות רבה בביסוס המימד הפטריוטי הקושר בין האזרח למדינתו. על-פי האריסון, Harrison, 2001)), הטקסים הנם חלק בלתי נפרד מן התרבות המודרנית ויש הרואים בהם חלק בלתי נפרד מן המימד הדתי הקיים בחייה של כל-אומה. הטקסים תורמים להתפתחות ערכים חברתיים, קודים סמליים ונורמות חברתיות. הטקסים מהווים מיני דרמה המבוססת על הזיכרון הקולקטיבי של האומה ובכך מקיימים מצב שניתן לכנותו "על-זמני": הטקסים מפרידים את המתחנך מן ההווה העכשווי והיום-יומי ומחזירים אותו אל העבר, למען שימורה של התודעה הקולקטיבית בעתיד. הטקס הוא גבול תרבותי בין קודש לחול ובין הווה, עבר ועתיד. הטקסים בכלל וטקסי ימי הזיכרון בפרט, צורבים את האירוע המכונן  בקימומה של המולדת היהודית באופן סמכותי ואחיד.

לבד מן המערכת החינוכית הפורמאלית, מצוייה מערכת סוציאליזטורית שלמה האופפת את האזרח ומציעה לו שלל מסרים פטריוטיים מובנים. ביניהם ניתן למנות את תנועות הנוער וכן הצבא כסוכני חברות מהותיים להבניית הפטריוטיות הישראלית.

בתחילת דרכה של מדינת ישראל, ואף לפני כן, לתנועות הנוער היה תפקיד מאד ברור בהוויה ובעשייה  הארץ-ישראלית. "הנוער העובד והלומד", "השומר הצעיר", "מכבי", "הצופים" ועוד, כל אלה היו תנועות שגייסו את הנוער בארץ למען עבודה בשביל המדינה, עשייה, נתינה, חנוך וכדומה. אופיין של אותן תנועות היה חלוצי, פטריוטי. אותן תנועות ציפו מהפרט להקדיש את חייו לכלל ולצרכיו, אף אם נאלץ לוותר על שאיפותיו האישיות. כיום נראה כי מתקיימת דיפרנציאציה בין  אוכלוסיית הנוער המשתייך לימין לעומת השמאל. ע"פ שפירא ואחרים () תנועות הנוער עדיין מתגלות כ'חממה לפטריוטים צעירים', ומשקפות בכך  דו-ממדיות של מושג הפטריוטיזם בתנועות הנוער הישראליות התואם את האידיאולוגיות המוצהרות שלהן: תנועות הנוער של גוש הימין, מאופיינות בפטריוטיזם 'קלאסי', המדגיש ערכים לאומיים- קולקטיביסטיים, מול תנועות הנוער של גושי השמאל והמרכז, שמציעות כיוון חדש של פטריוטיזם. כיוון זה מדגיש אזרחות דמוקרטית פעילה שעיקריה מעורבות קהילתית, פעילות התנדבותית ועשייה חברתית.

צבא הגנה לישראל, מתוקף מרכזיותו ותפקידיו בחברה הישראלית מהווה סוכן פטריוטיזם רב-עצמה גם בתווך הבית ספרי  (פופר, 2004). ככל שהשירות הצבאי קרבי יותר ותובעני יותר כך מתגבר ערך הפטריוטיזם בעיני המתגייס. בהתאמה לתיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר (Festinger, 1957) על מנת להצדיק את בחירתם הקשה והתובענית, הופכים המתגייסים לחילות השדה לפטריוטים יותר. הואיל והפטריוטיות מתוגמלת עי החברה הישראלית, מתוגמלים גם המתגייסים הצעירים על בחירתם ומבחינה חברתית, קרנם עולה.

הייצוגים התרבותיים הישראליים, כחלק מן המדיה הפופולארית, תורמים אף הם את תרומתם בהבניית הפטריוטיזם. עבודתו הסוציולוגית של עוז אלמוג (1997) מציינת את שירי המולדת (ולימים "שירי ארץ ישראל" - מושג ישראלי ייחודי) , הנוגים והסנטימנטליים, שהושרו בחברותא הומה ומלוכדת ובאווירה נוסטלגית, החליפו מבחינת תפקודם את מזמורי התפילה בבתי הכנסת. אחרי קום המדינה הם היו ל'נעים זמירות " של היהודי חדש, ולמה שכינה הסופר עמוס עוז ,תופי הטם-טםהמהדהדים בחלל לעת התאסף השבט טרם קרב" (אלמוג, עמ' 32). השיר נגע בבני גילים שונים בחברה הישראלית דאז. כך, אלמוג  מתייחס לשירי הילדים של תקופת המחקר שלו כשירים "מגויסים", ש"עסקו במפורש ובמובלע ביפי האידיאלים והגיבורים הציוניים ובהישגי החלוץ, השומר והחייל" (עמ' 54).

עפ' למיש (2004) , שרטוט ביטויו של ערך הפטריוטיזם בפרסומת הישראלית חושף תמורות חברתיות עמוקות. בדיקת המוטיבים הפטריוטיים בפרסום הישראלי מגלה שתי תקופות מרכזיות. התקופה הראשונה כוללת את השנים המעצבות של המדינה ועד מלחמת יום כיפור בשנת 1973. מוטיב מרכזי שאפיין את הפרסום הישראלי ה אז היה מאגר דימויים ציוניים קולקטיביסטיים המאדירים את הלכידות החברתית סביב התחדשותו של העם במולדתו.כך לדוגמא, פרסומות לציץ תפוזים עשו שימוש בחיילות במדים המשיקות כוסות מיץ , טייסים על כנף מטוס ופועלים שריריים ליד שולחן הפיקניק. לעומת זאת לאחר נקודת השבר של מלחמת יום הכיפורים, באה לידי ביטוי דעיכתם של מוטיבים פטריוטיים מוצהרים מוחלפים בערכים המדגישים את החיפוש המתמיד אחר האושר וההגשמה העצמית. מגיוס של סמלי בנייה, ביטחון והתחדשות ישראליים עברה הפרסומת לשימוש בסמלים של אינדוידואליזם וגלובליזציה.

המסרים של כל סוכני החברות לפטריוטיות שלעיל , עושים שימוש באתוסים המייצגים נרטיבים אידיאולוגים- לאומיים; בין אם הם גלויים ומוצהרים ובין אם הם חבויים, בין אם הם ויזואליים או מילוליים ובין אם הם חווייתיים או עיוניים גרידא -  האתוסים  והמיתוסים יוצרים מעין מודלים שעל-פיהם נדרש הפרט לחשוב ולהתנהג, לחיות ולמות.

ביבליוגרפיה

-אלמוג, עוז. ( 1997). הצבר – דיוקן. תל אביב: עם עובד.

-בר-טל, ד. ו בן עמוס, א. (2004). פטריוטיזם כתופעה פסיכולוגית-חברתית: מבוא לניתוח המקרה הישראלי, ( 13-28 ) בתוך בר-טל, ד. ובן-עמוס, א. (עורכים), פטריוטיזם, אוהבים אותך מולדת,, תל אביב: . הקיבוץ המאוחד - קו אדום.

-ואן גלדר, א. (2003).תכנית "הנכונות לשרת ומוכנות  לצה"ל" , ירושלים:  וועדת החינוך והתרבות, כנסת ישראל

-זמיר, ש. (2006). ממדינה מגויסת למדינת אזרחיה, הד החינוך, כרך פ',גיליון 9,הסתדרות המורים,  42-4.

-אמל ג'מאל, א. (2004). בין מולדת, עם ומדינה: פטריוטיזם בקרב המיעוט הפלסטיני בישראל (399-452 ) בתוך אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל (עורכים), פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת, תל אביב: . הקיבוץ המאוחד - קו אדום.

-דרור, י. (2004). מערכת החינוך כסוכנת הפטריוטיזם היהודי במדינת ישראל: מ"ציונות חלוצית" ל"ישראליות מאוזנת", אצל בר-טל, ד. ובן-עמוס, א. (עורכים), פטריוטיזם, אוהבים אותך מולדת, עמ' 137-174, ת"א: דיונון.

-טולסטוי, ל. נ. (2008) על הפטריוטיות, מאת לב, תירגמה מאנגלית יעל זיסקינד-קלר, ת"א: נהר ספרים.

-יער, א. ושביט, ז. (2001). מגמות בחברה הישראלית, ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.

-ליסק, מ. (1999) העלייה הגדולה של שנות החמישים, ירושלים: מוסד ביאליק).

-למיש, ד. (2004). לטוס כחול לבן- גילויי פטריוטיות בפרסומת הישראלית, אצל בר-טל, ד. ובן-עמוס, א. (עורכים), פטריוטיזם, אוהבים אותך מולדת, עמ' 317-338 .  , תל אביב: . הקיבוץ המאוחד - קו אדום.

-עירם, י. ומסלובטי, נ. (2002). "ערכים וחינוך לערכים" אצל עירם, י. ומסלובטי, נ., חינוך לערכים בהקשרים הוראתיים מגוונים, עמ' 11-26, ת"א: רמות.

-פופר, מ. (2004). צה"ל כמחנך לפטריוטיזם, אצל בר-טל, ד. ובן-עמוס, א. (עורכים), פטריוטיזם, אוהבים אותך מולדת, עמ' 195-212, ת"א: דיונון.

-שחר, ד. (2003) דע מאין  באת: הוראת ההיסטוריה הלאומית בחינוך העברי בארץ-ישראל, 1882 - 1918, רחובות: הוצאת עידן.

-שפירא, ר. , אדלר, ח.ופייר, ש.  (2004). חולצה כחולה, עניבה ירוקה, כיפה סרוגה – לא רק נוסטלגיה, גם כאן ועכשיו: פרופיל חברתי של תנועות הנוער בישראל, בתוך: גרוס ז' וי' דרור (עורכים) חינוך כאתגר חברתי אונ' בר-אילן ואונ' ת"א ורמות, עמ' 153 – 171.

Festinger, L. (1957). A theory of cognitive dissonance. Stanford, CA: Stanford University Press.

Harrison, Jo-Ann (2001). School Ceremonies for Yitzhak Rabin: Social Construction of Civil Religion in Israeli Schools, Israel Studies - Volume 6, Number 3, pp. 113-134.

Jaros D. (1973)."The Objects of Political Socialization: Socialization towards what?" Socialization To Politics M.S.A:  Praeger Publishers, 27-56.

Schatz, T. R. & Staub, E. (1997). Manifestation of blind and constructive patriotism, Personality corrrllates and Indevidual group relation. In D. Bar-Tal and E. Staub  (Eds.),Patriotism in the lives of individuals and nations.Chicago: nelson-Hall, 229-245.