מחאת הקורונה

ד"ר דוד שחר

מחאת הקורונה

לְהָרִים נֵס

בְּנֵי אָדָם, כְּרוֹּ אָזְנַַַיִם

הֲמוֹן אֶבְיוֹנִים

קְהַל עֲבָדִים

כְּעוֹבְרֵי אֳרָחוֹת נוֹאָשִׁים

מְלַקְטֵי פְּתוֹתֵי לֶחֶם

כְּפוֹשְטֵי יָד בָּרְחוֹב

יְבַקְּשוּ מַתָּת-מְעַט

יְדֵי עֲנִיִּים שֶׁבִּקְשׁוּ

וּמְאוּם לֹא נִתָּן

אָנוּ אוֹמְרִים וּמִי יַאֲמִין

אִישׁ לְקוֹלֵנוּ לֹא מַאֲזִין

אָנוּ עַצְמֵנוּ כֹּה מְעַט דוֹרְשִׁים

בְּעַד הָרְעֵבִים וּבְּעַד הָעֲמֵלִים

לִדְפֹּק עַל פִּתְחֵי הַשְׁעָרִים

לְהָטִיל דִּמְעָה, לִצְעֹק בְּקוֹל

לְהָרִים נֵס עַל גַּג כָּל בַּית

מִלְחֵמֶת עַם, קְרַב אַחֲרוֹן

לפנינו , כמעין מוטו – שיר מחאה  הכתוב ברוח פרוליטרית. הרלוונטיות של שיר מחאה זה הנותן  ביטוי למצוקת ההמונים, כאשר צרות חברתיות וכלכליות נוחתות על ראשם, הולכת ומתחדשת בימים אלה לנגד עינינו. ודוק, ל"אדם הפשוט" יש יכולת מועטה להתארגן ולהשפיע ולא בקלות יצליח להיאבק על חירויותיו, זכויותיו ושיפור תנאי חייו. אך לעתים רחוקות, כאשר מגיעים מים עד נפש, היאוש וחוסר האונים מוציא את האנשים לרחובות, ואז מרימים את הנס במאבק עיקש על צדק, חירויות, זכויות ותנאי קיום נאותים. האם רק אז השלטון נזכר בקיומם ובכאבם?

ימים אלה שבהם מגיפת הקורונה עדיין מכה ומערערת באופן אכזרי את רקמת החיים הנורמליים, הופכים לשעת מבחן.

בצילה של המגיפה נוצר הווה קשה ואיום קיומי, מאות אלפי מפרנסים איבדו את עבודתם, את כבודם ואת יכולתם להתמודד עם המציאות ועתידם לוטה בערפל. זו אמורה להיות שעתה של הנהגה אפקטיבית, מתפקדת ויעילה שאפשר לסמוך עליה. ציפייה הגיונית מהנהגה - שתפעל באופן אחראי, מקצועי ואמין ושתפעל להשגת התוצאות הטובות ביותר עבור המדינה ואזרחיה. בלבול מערכתי, היעדר אמון בין הציבור להנהגתו, חולשה של מנהיגות שלא מאמינים בה וסומכים עליה, מצוקה המתפתחת אל מחוזות חברתיים חדשים ורחבים – אלה עלולים ליצור ריק פוליטי וחברתי ומצב אנומי שבו סולם ערכיה של החברה נחלש ומתערער, נחלשת תחושת השייכות החברתית, ועלולה להתערער הסולידריות  החברתית. כך עלול להיווצר הריק הנושא על כנפיו את נס המרי.

אזרחים חלשים יתקשו תמיד להיאבק על זכויותיהם וחירויותיהם ולכן חשיבות רבה יש בדמוקרטיה שאזרחי המדינה יהיו חזקים. גל ההפגנות הגדול, הרועש וההומה בימים אלה, שבו שותפים אלפי מפגינים הוא רגע נדיר של מחאה חברתית כואבת וצודקת, רגע נדיר של מימוש חופש הביטוי והזכות להפגין ולמחות, ורגע  נדיר של מחאה החוצה מגזרים שונים של החברה הישראלית.

מחאה זו משקפת תמונת מציאות קשה שבה נתונה המדינה: תמונת מציאות של הפגנות ומחאות שמאחוריהן מניע כלכלי, אך התמונה גדולה ומורכבת הרבה יותר – תמונה של תסכול ושבר, שבר באמון של הציבור בשלטון של ממשלה מוזרה, שבר המתדלק מאבק אזרחי לגיטימי, אך גם עלול לתדלק להט מהפכני ואלים. זו שעת מבחן שבה דרושה מנהיגות ערכית המסוגלת לקבל החלטות חיוניות , לקדם תוכניות כלכליות מסודרות ולהוביל לשינויים מבניים עמוקים. בעיקרו של דבר, זהו גם מבחן של אמון. האמון הציבורי חיוני ביותר בהתמודדות עם המשבר שהוא בעל ממדים היסטוריים; היעדר אמון או שבירה של האמון עלולים להכשיל כל ניסיון להתמודד עם המשבר בהצלחה  ולהטעין במדינה, ככתוב בשיר,  אוירה של "מלחמת עם, קרב אחרון".