ד"ר
דוד שחר
השער החסום של הצדק: משמעויות אזרחיות וכשלים מוסדיים בסיפור
"בפני החוק" מאת פרנץ קפקא
פרנץ
קפקא (1924-1883) הוא סופר יהודי-צ'כי ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20.
ביצירותיו חזה כמה מן הבעיות ותפיסות העולם שהפכו רלוונטיות מאוד לחייו ומקומו של
הפרט בחברה המודרנית, כיצור מבודד בתוך סביבה בלתי מובנת ובלתי מוכרת. הוא היטיב
לבטא בכך את חוסר האונים של הקיום האנושי בעידן המודרני. ברוח זו, מציב קפקא
בסיפורו "בפני החוק" פרדוקס ואירוניה קיומיים, אשר מנקודת מבט אזרחית
חושפים עיוותים עמוקים ביחסים שבין האדם לבין המערכת השלטונית והמשפטית.
בסיפור
"בפני החוק" מתאר קפקא את דמותו של "איש מן הכפר", בן כפר
פשוט, המגיע לפני שער החוק ומבקש רשות כניסה. הוא מניח שהשער אל החוק אמור להיות
פתוח בפני כל אחד ובכל עת. אף על שהשער פתוח לרווחה, חושש האיש לעבור בו בטרם יקבל
רשות משומר הסף; "אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס. האיש
חוכך בדעתו ושואל אם יורשה אפוא להיכנס אחר כך. 'ייתכן', אומר שומר הסף, 'אבל לא
עכשיו'. כיוון שהשער אל החוק עומד פתוח כתמיד והשומר סר הצדה, גוחן האיש כדי להציץ
דרך השער פנימה. השומר מבחין בדבר, צוחק ואומר: 'אם כל כך קשה לך לעמוד בפיתוי,
נסה-נא להיכנס למרות האיסור שלי. אבל שים לב, כוחי גדול, ואני רק הנחות שבשומרים;
אך בין אולם לאולם עומדים שומרי-סף, וכל אחד כוחו גדול משל קודמו. את מראהו של
השלישי אפילו אני אינני יכול לשאת".
איש
הכפר מניח הנחה שנשמעת כמעט מובנת מאליה – "הלא הגישה אל החוק אמורה להיות
חופשית לכל אדם ובכל עת", ובכל זאת – השער פתוח אבל יש שומר; השומר אינו סוגר
את השער, ואף על פי כן הוא אוסר להיכנס. דווקא הפתיחות הופכת את המצב לאירוני
ולאבסורדי; היא יוצרת הבטחה של נגישות שבפועל אינה מתממשת. במונחים אזרחיים, קפקא
נותן ביטוי כבר בתחילת הסיפור לפער בין קיומה של זכות לבין היעדר אפשרות ממשית
לממש אותה.
לנוכח
כוחו הפיסי של השומר ולנוכח העובדה שעל פי דבריו, מצויים בהמשך הדרך שומרים
נוספים, חזקים עוד יותר, איש הכפר אינו מנסה לעבור. הוא בא עם הנחה פשוטה שאם יש
חוק, אפשר להגיע אליו. אבל ברגע שהוא נתקל בשומר, הוא מאמץ מייד את כללי המשחק שהלה
מכתיב לו, מבלי לברר אם יש להם בכלל יסוד. עולה כאן אירוניה נוקבת במיוחד, שכן הוא
אינו דורש לדעת מהו הבסיס לסירוב: מי הסמיך את השומר לכך? לפי איזה סעיף בחוק? למי
אפשר לערער? או מדוע השער פתוח אם אסור לעבור בו?
הוא
מתיישב על שרפרף בצד שער החוק ומחכה בתקווה שיום אחד השער בכל זאת ייפתח בפניו.
מפעם לפעם הוא מנסה לשדל ולרכך את ליבו של
השומר כדי שייעתר לו ו"משתמש בכל חפציו, אפילו ביקרי-הערך שבהם, כדי לשחד את
שומר הסף", אך ללא הועיל; השומר חוזר ואומר לו "שעדיין אין הוא יכול
להרשות לו להיכנס", אך מקפיד להוסיף: "אני מקבל ממך את המתנה רק כדי שלא
תחשוב שהחמצת משהו". כך חולפות השנים והשער נותר סגור כשהיה; "באותן
שנים ארוכות מתבונן האיש בשומר הסף בלי הרף כמעט. הוא שוכח את שאר שומרי הסף, וזה
הראשון נראה בעיניו המכשול היחיד לכניסתו אל החוק. הוא מקלל את המקרה הרע – בשנים
הראשונות ללא חשש ובקול רם וכעבור זמן, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן לעצמו".
בערוב
ימיו של איש הכפר, כאשר ימיו כבר ספורים, "מתלכדים במוחו כל הנסיונות שהתנסה
בהם במשך כל השנים לשאלה אחת, שעדיין לא הציג לשומר-הסף": כיצד ייתכן שכל בני
האדם שואפים להגיע אל החוק, אך איש מלבדו לא ביקש רשות להיכנס במשך כל השנים
הרבות? "איש מלבדך לא יכול היה לקבל כאן רשות להיכנס" – עונה לו השומר –
"משום שהפתח הזה נועד רק לך. אני הולך וסוגר אותו". השער אל החוק נותר
אפוא כמחסום בלתי עביר.
סיומו
של הסיפור מעורר כמה תהיות נוקבות. אם הפתח נועד רק לאיש הכפר והכניסה נועדה להיות
רק שלו בלבד, האם היה עליו בכלל לבקש רשות או להתחנן? השומר אומר לו בתחילה:
"עתה איני יכול להרשות לך להיכנס". זו אינה אמירה זהה ל"אסור לך
להיכנס", והיא גם אינה גוזרת "לעולם לא". השער עמד פתוח מלכתחילה
כדי שהאיש יוכל להיכנס פנימה ללא מורא, מתוך הבנה שהחוק שייך לו. בסוף הסיפור,
השומר אינו אומר לו: "מעולם לא היית רשאי להיכנס", אלא מדגיש שהפתח נועד
לו בלבד. מכאן עולה כי הטעות הפטאלית של איש הכפר הייתה בכך שהפך את בקשת הרשות
לתנאי מוקדם, והעביר את האחריות על חייו אל השומר, במקום להפגין העזה, להיכנס מבעד
לפתח החוק ולממש את זכותו. זאת ועוד, רק ברגע האחרון שואל איש הכפר את השאלה
הנכונה, ואז הוא מקבל את התשובה האירונית והמטלטלת שהפתח נועד רק לו. ידיעה זו מגיעה
אליו מאוחר מדי; בראייתו של קפקא, הדבר מרמז על כך שהאדם אינו יודע תמיד מה נדרש
ממנו בזמן הנכון, וההבנה מגיעה אליו רק כאשר כבר אי אפשר לפעול.
*
איש הכפר, בבואו אל שער החוק, אינו מבקש לדעת מה
כתוב בחוק, אלא שואף להיכנס ולעמוד "בפני החוק". בסיפור אין כל הסבר מהו
החוק עצמו; למעשה, עומדת במרכזו בעיית הנגישות לחוק, המתוארת באמצעות שורה של
פרדוקסים העולים כבר מתחילת העלילה. פרדוקסים אלה מאתגרים את הקורא לתהות על
משמעויותיהם השונות, ומאפשרים קריאות אזרחיות מגוונות. אלו נעות בין שאלת הקושי של
האזרח לממש את זכויותיו, או האחריות האישית המוטלת עליו לעמוד על שלו, לבין שאלת כוחו
של הממסד ותלותו של הפרט במערכת השלטונית:
א.החוק כמבנה מרחבי וביורוקרטי: הסיפור מציג את החוק כ"מערכת" של
כוחות מאורגנים וכמבנה מרחבי בעל פתח, פנים, אולמות ושומרי סף. כדי להגיע אליו, יש
לחצות סף ועוד סף ולהתמודד עם שומרי סף המוצבים בכל אחד מן האולמות. הגישה אל החוק
אמורה להיות גלויה, נגישה וברורה, אך בפועל היא כרוכה בחסמים קשים למעבר. כך, דמותו
של השומר ממחישה את הכוחות המאורגנים העומדים מאחורי החוק ואת אופייה המתסכל והקר
של הביורוקרטיה הממסדית, הממררת לעיתים את חייו של הפרט. בקלות בלתי נסבלת,
מערכת זו עלולה להראות ל"אזרח הקטן" עד כמה זניח וסתמי מעמדו. במצב כזה, זכות משפטית עלולה לאבד
מתוקפה אם אין דרך בטוחה ונגישה לממש אותה.
ב.השומר כהשתקפות של מעמד הריבון: אפשר לראות
בדמותו של השומר השתקפות של מעמד של הריבון: " אם השומר מגדיר את החוק וגם מונע מן האיש להיכנס
בו...האם יכול להיות שהוא אינו שומר עלוב, אלא הריבון בכבודו ובעצמו? האין הגדרתו
של הריבון מי שהחוק מתיר לו להשהות את החוק – כלומר להגדיר מרחב שהוא מחוץ לחוק או
לפני החוק? והאין זה הרגל של ריבונים להתלות תמיד באיזה כוח גדול מהם, איזה שם
שבשמו יש לשלוט, כמו 'אלהים', או 'העם', או 'החוק'?" '
(נמרוד לין, "עיון
בקפקא, לפני החוק", החוטם – לשירה, ספרות ואמנות, גליון 1, 2008).
על פי פרשנות זו, החוק אינו מהווה מערכת אובייקטיבית
ונייטרלית, אלא משמש אמצעי של כוח ושליטה. בכך מודגשת האירוניה שבה ריבונים
מגייסים לצורך ביסוס מעמדם וסמכותם כוח עליון מופשט בדמות ה"עם" או
ה"אל". העובדה שהשומר מונע מראש מאיש הכפר לבוא בפני החוק, תוך שהוא
טוען כי קיימים שומרים נוספים חזקים ממנו, משקפת את האופן שבו שליטים נוטים לבסס
את כוחם באמצעות הישענות על סמכות גבוהה מהם.
ג.חוסר אונים ופגיעה בכבוד האדם מפני האטימות
המערכתית: הסיפור "בפני החוק", הממחיש את כוחות העומדים מאחורי
החוק, יכול לבטא כשלים אפשריים של שלטון החוק: " ...ממחיש את המבנה הארגוני של סמכות ושררה המופעלות מתוך
אטימות כלפי הכפופים להן ומתוך פגיעה בכבוד, שהוא תוצר התנהלותן. עולה ממנו
פוטנציאל הסכנה של פגיעה כזאת, אין אונים ואובדן אמון של הפרט כלפי המערכת...
היעדר סיכוי להגיע למגע ממשי עם הכוחות העומדים מאחורי החוק מהווה ייצוג של שלילת
כבוד אולטימטיבי. הצבת שער חסום בפני האדם הרוצה לעבור דרכו הוא היפוכו של חוק
ראוי, המאופיין בכלליות שלו ובתחולתו השווה על הכל. אי הידיעה המוחלטת של הפרט, הן
באשר לתחולתו, מציבה את הפרט במצב של פגיעה מתמדת בכבוד האדם שלו" (שולמית אלמוג, "קריאת כבוד – אירגון ופרט, סיפור ומשפט", המכון
הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ד, עמ' 22-21).
על פי
פרשנות זו, סיפורו של קפקא מציג מערכת שלטונית אטומה, בלתי נגישה ובלתי מוסברת.
איש הכפר אינו יודע מתי ואם בכלל יורשה לו להיכנס אל החוק. האטימות של השומר שמנהל
איתו שיחות חולין קטנות, אך אינו מעניק לו שום מגע ממשי עם החוק, מהווה פגיעה
בכבוד האדם ומערערת את ערכו של שלטון החוק המהותי, שעל פיו חוק ראוי חייב להיות
כללי, שווה לכולם וידוע מראש.
*
לסיכומם
של דברים, סיפורו של קפקא "בפני החוק" הוא אלגוריה רבת-עוצמה. כוחה של
אלגוריה זו טמון ביכולתה להאיר מצבים ממשיים, להצביע על כשלים ופגיעות בשלטון החוק,
ולשקף תופעות המוכרות היטב במציאות החיים
האזרחית.
שלטון
החוק בדמוקרטיה אינו מסתכם רק בקיומם הכתוב של חוקים, אלא נמדד בראש ובראשונה בדרך
שבה השלטון מפעיל את כוחו. דמותו ותפקודו של שומר הסף מסמלים כמה כשלים מוגדרים של
פגיעה בשלטון החוק: בסיפור השער פתוח, אין איסור מוחלט להיכנס, ובכל זאת איש הכפר
נאלץ להישאר בחוץ ללא כל הסבר משפטי. במדינת חוק דמוקרטית, לכל אדם יש זכות לפנות
לערכאות, לקבל שירות ממוסדות המדינה, לבקש מידע או לעתור נגד החלטות שלטוניות.
השער אמור להיות פתוח לכול, אך בפועל ניצבים מול האזרח חסמים רבים כגון עלויות
כלכליות, מורכבות ההליכים, שפה מקצועית, מחסור בזמןו חוסר ידע, ולעיתים אף יחס
מסתייג ומרתיע מצד נציגי הרשויות.
זו תמונת המצב הממחישה את הפער העמוק שבין עצם
קיומה של זכות אזרחית לבין היכולת לממש אותה. אין בהכרח בתפקוד זה של המערכת
השלטונית משום זדון; לעיתים קרובות הביורוקרטיה כשרשרת מסורבלת היא שמכבידה ומקשה.
אולם, בדיוק כפי שבסיפור השומר גורם לאיש הכפר להמתין עד בוש, כך גם במציאות
האזרחית - ההמתנה הכפויה המוטלת על האזרח הופכת בעצמה למנגנון של כוח וצורת שליטה
שלטונית. זאת ועוד, כשם שבסיפור איש הכפר אינו יודע לפי אילו כללים מתקבלות
ההחלטות, כך במציאות האזרחית אחת הרעות החולות במינהל הציבורי היא היעדר שקיפות.
בהיעדר הנמקות ברורות ושקיפות מִנהלית האזרח נתקל בקושי ממשי לממש את זכויותיו.
מנקודת
המבט האזרחית, עולה מן הסיפור גם תובנה חריפה ואקטואלית ביחס לחירותו של הפרט. לא
רק בלבד שמוסדות שלטוניים וביורוקרטיים עלולים להציב מחסום בין החוק לבין האזרח
ולהקשות על מימוש זכויותיו, אלא שהאזרח עצמו - מתוך יראת כבוד מופרזת כלפי הסמכות,
או מתוך יראת פחד מפניה - עלול להרים ידיים מראש ובכך לשתף פעולה עם ההרחקה הזאת.
המשל הקפקאי מזכיר לנו כי בדמוקרטיה, פסיביות וצייתנות עיוורת של האזרח הן השותפות
השקטות של העריצות השלטונית והאטימות הממסדית.
