שעון קיץ 2013 – יחסי חרדים-חילוניים, מעמד נמוך-מעמד בינוני / ד"ר יצחק גייגר
הכנסת שינתה את חוק שעון קיץ כך שהוא יסתיים באופן קבוע בסוף חודש אוקטובר. מה הן המשמעויות של תיקון חוק זה?
מוסכם על כל הרבנים מכל המגזרים כי אין להלכה עמדה כלשהי בשאלה לפי איזה שעון יתנהלו החיים הציבוריים במדינת ישראל. ובכל זאת, סוגיית שעון הקיץ הפכה לנושא המתקשר ליחסי דתיים-חרדים, שכן המתנגדים העיקריים להארכת שעון הקיץ – לא לעצם קיומו! – באו מהציבור הדתי והחרדי ואילו הציבור החילוני והמסורתי נתפס כתומך באופן מוחלט בהארכת שעון הקיץ (לפרטים על המאבק בסוגיה ראו בערך שעון קיץ בישראל בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A5_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C ).
עצם שעון הקיץ פוגע בהיבטים מסוימים של איכות החיים של הציבור הדתי:
- השקיעה המאוחרת מקשה קודם כל על שיתוף ילדים קטנים בליל הסדר, לילה בו הילדים במרכז וכל אופיו מעוצב כך שהילד ישאל והוריו ישיבו לו.
- שקיעה מאוחרת מקשה גם על שיתוף ילדים קטנים בסעודת ליל שבת, המתחילה בחודשים יוני-ספטמבר לא לפני 8.30, לאחר החזרה מבית הכנסת.
- אמירת סליחות בחודש אלול – רבים מקפידים לומר אותן לאחר חצות הלילה. בשעות קיץ זה בערך ב-0.20 אחרי חצות (11.20 אם היה שעות חורף). המשמעות היא שהמקפיד בכך וצריך להגיע לעבודתו בזמן ישם פחות שעה בלילה עם כל ההשלכות על איכות העבודה והבטיחות בדרכים (אצל הספרדים מדובר במעל ל-30 יום).
- שעות אחרי הצהריים בשבת עד לצאתה הן שעות שחלק גדול מהילדים ובמיוחד הנוער מתקשה להעסיק את עצמו. כמובן הבעיה הופכת אז גם בעיה של ההורים.
- הצום ביום כיפור ובתשעה באב – נכון שלפי כל שעון זהו צום של כ-25 שעות. אולם בשעון קיץ, הקימה המוקדמת גורמת לכך ששעות הערנות גדולות יותר כך שמבחינה פסיכולוגית נדמה שהצום ארוך יותר. היבט זה משמעותי יותר אצל מבוגרים וחולים.
למרות הפגיעה באיכות החיים הדתית לא נשמעה התנגדות משמעותית מצד דתיים וחרדים לעצם הנהגת שעון הקיץ. אולי גם בגלל היתרונות שבו, אולי בגלל הרצון להתמקד במאבקים משמעותיים יותר או בגלל שני הנימוקים גם יחד. אין פתרון לנקודות שהעליתי פרט לפתרון חלקי לנקודה השנייה – ליל שבת. יש הנוהגים בימי שעון קיץ להכניס את השבת כשעה וחצי מוקדם יותר, דבר אפשרי מבחינה הלכתית אך יש לו חסרונות משלו שלא אפרט כאן (רק נציין כי עובדתית רוב הציבור הדתי והחרדי נמנע מפתרון זה).
הבעיה הגדולה היא עם הארכת שעון הקיץ בחודשים מרץ ואוקטובר. בחדשים אלו הזריחה היא בסביבות 6.40 (תלוי באזור במדינה), מה שאומר שתפילת שחרית לכתחילה לא תוכל להסתיים לפני 7.00 בבוקר (בערך) או בדיעבד לא לפני 6.20 (בערך) למתפללים מוקדם יותר על בסיס דעות מסוימות בהלכה המאפשרות זאת. איחור זה יוצר בעיה לאלו שצריכים לצאת לעבודה בין 6 ל-7 בבוקר. לא תמיד אפשר לנסוע מוקדם יותר ולהתפלל במקום העבודה או בבית כנסת סמוך אליו (למשל, אלו המגיעים לעבודה עם הסעות של מקום העבודה). במילים אחרות, דווקא כעת כשרוצים לעודד יציאת חרדים לעבודה, מערימים בפניהם עוד מכשול (בישיבות התפילה מתחילה בדרך כלל בין 7 ל-8 בבוקר).
הנפגעים העיקריים הם בני השכבות החלשות הנוסעים בתחבורה הציבורית. מבחינה זאת שעון קיץ מיטיב עם מעמד הביניים הגבוה והמעמד הגבוה (שבד"כ יכולים להרשות לעצמם לקום מאוחר יותר) על חשבון המעמד הנמוך והבינוני-נמוך. זה פשר העובדה שגם חלק גדול מהדתיים (אך לא מהחרדים), זה השייך למעמד הביניים, אינו מתנגד להארכת שעון קיץ. הארכת שעון הקיץ הוא אפוא לא רק חלק מהשסע הדתי-חילוני אלא גם מהשסע הכלכלי-חברתי (עוד היבט לכך שאלו שסעים חופפים במידה מסוימת).
הממשלה והכנסת הסכימו לתקן את חוקי העבודה כך שיהודי שנאלץ להתפלל בזמן העבודה בגלל שעון הקיץ זמן העבודה לא יגרע משכרו. זאת התחשבות מסוימת, אך חשבו מה זה יעשה לנכונות של מעסיק להעסיק עובד דתי או חרדי.
ישנם הטוענים שאם יהודים דתיים בחו"ל יכולים להסתדר עם שעון קיץ (כולל גם במדינות הצפוניות, שם הבעיה חריפה יותר בהרבה היבטים) אז אין סיבה שלא יסתדרו גם בישראל. אלא שטיעון זה מתעלם מכך שהיהודים בכל מדינה הם מיעוט מבוטל ושדת הרוב שם אינה יהודית. במדינה יהודית ניתן לצפות להתחשבות גדולה יותר בציבור המקיים את מצוות הדת היהודית.
אני מבקש כאן להדגיש נקודה שהוזכרה באופן אגבי לפני כן: השפעת שעון הקיץ על משפחות עם ילדים קטנים. כל מי שגידל ילדים קטנים יודע שמאוד קשה להשכיב אותם לישון כשאור יום בחוץ. לכן שעון קיץ הוא מטרד לכל משפחה עם ילדים קטנים, יהודים, ערבים, נוצרים, חרדים וחילוניים כאחד. אולם במשפחות ברוכות ילדים מטרד זה נמשך זמן רב יותר. כלומר, חרדים, דתיים וערבים דתיים נפגעים מכך יותר מאשר שאר האוכלוסייה.
לבסוף: בשנת 2005 נחקק חוק שעון קיץ בהסכמה רחבה מאוד של כל המפלגות זולת "שינוי". זאת הייתה פשרה מבחינת הדתיים והחרדים. והנה, פשרה זאת התבררה כלא סופית והחוק כעת משתנה לטובת הצד החילוני. הלקח שדתיים וחרדים יכולים להפיק הוא, שכל הסכמה שלהם לפשרות עם חילוניים בסוגיות אחרות עלול להתברר כנקודת מוצא לדרישה לוויתורים נוספים בהמשך ולכן אין טעם בוויתורים. זאת הייתה הטענה של חלק מהרבנים אשר התנגדו לאמנת הרב מדן ופרופ' גביזון, שאין טעם בכלל לדון באמנה כי לא ניתן לסמוך על החילוניים שלא ידרשו בעתיד עוד ויתורים בנוסף לאלו הנדרשים לפי האמנה המוצעת.
בקיצור, אפשר שפרשת שעון הקיץ תתברר כהישג נקודתי לחילוניים, למעמד הגבוה, לרווקים ולבעלי המשפחות הקטנות, אך כהפסד לכל מי שמעוניין ליצור אמנה חדשה בין דתיים לחילוניים ולצמצם פערים חברתיים וכלכליים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה